משרד עורכי דין ח.נועם טלפון לצור קשר: 037518402

משרד עורך דין ח. נועם ושות'

וועדות קבלה בהתיישבות

07/02/2016

הליך קבלת חברים באגודה שיתופית לא נקבע בפקודת האגודות השיתופיות או בתקנות, פרט לסעיף 6 לפקודה, שם נקבע כי גיל מינימום לקבלה לחברות באגודה הינו 18 (אגב, הרשם רשאי…

א. אגודה שיתופית הינה תאגיד משפטי בתחום המשפט הפרטי

הליך קבלת חברים באגודה שיתופית לא נקבע בפקודת האגודות השיתופיות או בתקנות, פרט לסעיף 6 לפקודה, שם נקבע כי גיל מינימום לקבלה לחברות באגודה הינו 18 (אגב, הרשם רשאי באמצעות צו לפטור אגודה מחובה זו). אין בפקודה ובתקנות כל הוראה בענין תנאים לקבלת חברות.
ברם, הפסיקה הכירה בתקנון האגודה כמקור המשפטי לקביעת התנאים לקבלת חבר באגודה:

“…פקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו על פיה, אינן קובעות בעצמן תנאים לקבלת חברים, התקנות רק מורות, שעל כל אגודה לקבוע בתקנונה את תנאי התקבלותם של חברים ואת שיטת בחירתם. משנעשתה הבחירה על פי התקנון, הרי שנתמלאו כל דרישות החוק בקשר לכך…” (פרשת בית חנניה נ’ פרידמן)
ב. הסמכות לקבלת מועמדים לחברות

הסמכות לקבלת חברים יכול שתוענק בתקנון האגודה להנהלה ויכול לאסיפה הכללית. ברם, ככל שזו מוענקת לוועד ההנהלה, כי אז קיימת זכות ערעור לאסיפה הכללית על החלטת סירוב – עניין זה מוסדר בתקנה 2(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות).

אי הגשת ערעור לאסיפה הכללית, כאשר זכות זו קיימת, עלולה להתפרש כויתור מצד המועמד על דרישתו לאשרו כחבר (פרשת פרינץ נ’ אבירם).

ג. תשלום דמי כניסה

באופן עקרוני יכולה אגודה כתנאי לקבלת חברים להתנות בתנאים שונים וביניהם בתשלום דמי כניסה. ברם, זה חייב להיות תנאי לקבלה. משקיבלה האגודה את החבר, הרי שהחיוב בתשלום דמי כניסה הופך לחיוב כספי כשם שכל חבר חב בו, ויש קושי להחזיר את הגלגל אחורה.

ד. אופי טוב

תקנונים רבים קובעים כי תנאי לקבלתו של חבר הינו “אופי טוב”. לשם בדיקת האופי, יש לעיתים שוועדת הקבלה היא זו המתרשמת מאופיו של המועמד ויש אשר היא נעזרת בתחקיר חיצוני ובחוות דעת גרפולוגית. בפרשת אליאס סיני נ’ משמר השבעה הכיר ביהמ”ש בזכות האגודה לעשות כן.

בתקנונים של אגודות חקלאיות ניתן למצוא תנאי קבלה לחברות של ‘מצב משפחתי’, לפיו תנאי כשירות הינו העובדה שהמועמד נשוי. בפרשת טמיר סגל נ’ יד נתן סירבה האגודה לקבל את המועמד שהיה רווק, כל עוד לא ישא אישה. בית המשפט המחוזי, שדן בעתירתו של הרווק, הגיע למסקנה שלתנאי כזה אין רלבנטיות לשאלת התאמתו של המועמד לקבלה לחברות והוא פוגע בו בכך שהוא מונע ממנו ניהול משק במושב בו נולד ומקביעת מרכז חייו בקרבת הוריו. הדבר אף יוצר אפליה בינו לבין מועמד אחר, נשוי, על בסיס בלתי סביר. כמו כן נקבע כי אין בתנאי זה כל סבירות, גם בשל כך שבמקרה בו בני זוג נפרדו ונותר רק אחד מהם בנחלה, לא יינקטו צעדים להוצאת מחזיק המשק מהאגודה.

ו. גיל המועמד

כאמור, גיל המינימום לקבלה לאגודה שיתופית קבוע בסעיף 6 לפקודה. עם זאת, נשאלת השאלה האם אגודות רשאיות להציג גיל מקסימלי כתנאי לקבלה.
בפרשת רוזן מיקי נ’ בני דרור ביקשה האגודה לתקן את התקנון באופן שימנע קבלת מועמדים לחברות שגילם מבוגר מ-38 שנה.
בית המשפט פסל את ההוראה המגבילה מפאת היותה בלתי סבירה ומנוגדת לעקרונות הצדק הטבעי. ביהמ”ש ציין כי אמנם ניתן לומר שהאגודה יכולה לקבוע הגבלות מסוימות על קבלה לחברות, אלא שהגבלות אלו ראוי שתהיינה ענייניות ובעלות טעמים מיוחדים המצדיקים את עצם קיומן. במקרה בו פוגעות ההגבלות בעקרונות יסוד כעקרון השיוויון ללא כל טעמים ראויים, הרי שלא ניתן להצדיקן ולכן יש לפסלן.

ז. גישות שונות לביקורת שיפוטית על הליך הקבלה לחברות

באגודה שיתופית חקלאית ובאגודה קהילתית, שאלת קבלת המועמד כחבר תקבע גם את זכות המועמד לקבל נחלה או חלקת מגורים. הואיל והזכות בקרקע בד”כ אינה בבעלות האגודה, להליך הקבלה לחברות יש משמעויות נוספות מבחינת בעל הקרקע, ולכן התפיסה היא כי האגודה ממלאת תפקיד נוסף בתחום המשפט המנהלי.

בעניין זה ניתן להבחין ב-3 גישות שהתפתחו בפסיקה ובדין:

התערבות מצומצמת בשיקול הדעת של מוסדות האגודה.
אימוץ כללים מתחום המשפט המינהלי.
נטילת הסמכות ממוסדות האגודה והעברתה לגורם חיצוני.
ז1. התערבות מצומצמת בשיקול הדעת של מוסדות האגודה

בפרשת דור נ’ רמת הדר עסק ביהמ”ש בסירובה של אגודה שיתופית לקבל חברים, כאשר במקרה זה הקרקע הייתה קרקע פרטית.

השופטת ארבל התייחסה להיקף הביקורת השיפוטית שעל ביהמ”ש להחיל בדונו בהחלטת מוסדות אגודה שיתופית בכלל ובהחלטות הנוגעות לקבלת חברים בפרט וקבעה כי החלטת אגודה שיתופית על קבלה או אי-קבלת חברים לשירותיה, היא למעשה מקרה פרטי של החלטות המתקבלות בוועד האגודה ובאסיפה הכללית שלה, ולכן חלים אותם כללים של ביקורת שיפוטית שהוזכרו לעיל בקשר להחלטות הוועד והאסיפה הכללית.

עם זאת, ניתן לראות את ההחלטה על קבלת חברים לאגודה כייחודית משני טעמים:
בשל הקשר האישי והעזרה ההדדית הקיימים באגודה שבגינם יש לאפשר מתחם רחב ביותר של שיקול דעת לחברי האגודה לבחור מי יצטרף אליהם ומי לא.
בשל העובדה כי קבלת חבר נוגעת ליחסי האגודה וחבריה עם צד שלישי שלאגודה אין כל התחייבות כלפיו, ולא ליחסי החברים בינם לבין עצמם, כיוון שהחלטה זו של האגודה נמצאת בשלב הטרום חוזי ולא בשלב החוזי עצמו.

לאור דברים אלו קבעה השופטת ארבל כי נכון וראוי יהיה כי ההתערבות בהחלטותיה של אגודה שיתופית בדבר קבלת חברים לשורותיה תיעשה במקרים חריגים ו קיצוניים בלבד.

דוגמא למקרה בו סרב ביהמ”ש להתערב, הינו פרשת שיבלי נ’ רמת צבי, שם סירבה האגודה לקבל מועמד בדואי שהתגייר ושרת בצבא, כאשר הטענה הייתה שמוצאו של המועמד היווה את הסיבה לכך. כלומר, אנו רואים שאפילו במקרה זה ביהמ”ש סרב להתערב. וקיימות דוגמאות נוספות בעניין: סיני נ’ משמר השבעה ; יוסף נ’ גבעה ; גוילי נ’ מושב אלקוש, ועוד.

פסק דין שניתן לאחרונה בחודש אפריל השנה ומדגים זאת הוא בפרשת חג’אמה נ’ צפריה, שם דובר על מועמד שעל אף שנדחתה קבלתו לחברות באגודה, הוא רכש כשנה לאחר מכן את המשק. ביהמ”ש העליון סרב להתערב והכיר בתנאי הקבוע בתקנון הקובע כי רכישת נחלה מותנית באישור האגודה.

ז2. החלת עקרונות מהמשפט המינהלי והציבורי

הואיל ותנאי להקצאת קרקע, נחלה או מגרש ביישוב הינה קבלה לחברות, יש שראו בהחלטת האגודה כהחלטה הכפופה לכללי המשפט הציבורי. בפרשת כפר האמנים עין הוד ביקש יורש לקבל מגרש, והאגודה סירבה בטענה שמלאכת יד אינה אמנות המהווה תנאי לקבלה. השופט ביין קבע כי, על אף שכעקרון אין ביהמ”ש נוהג לאלץ אגודה לקבל חבר –

“נראה אפוא שחל שינוי מגמה בפסיקה וממצב שבו אגודה שיתופית היה לה שיקול-דעת מוחלט אם לקבל חברים או לדחותם, החלו בתי-המשפט בהחלת כללי המשפט הציבורי על החלטות מעין אלה, לפחות במצבים בהם האגודה השיתופית חולשת בעקיפין על זכויות ברכוש ציבורי, כגון קרקעות המינהל, ולהחלטותיה בדבר קבלת חברים השלכות על זכויות קנייניות ברכוש ציבורי.”

גם בפרשת עין איילה הוחלו עקרונות מהמשפט הציבורי:

“אין הנחלה אותה מבקש המבקש לרכוש מהווה קניין פרטי של המשיבה, אלא עסקינן באדמות מדינה, ומשהוסמכה המשיבה להחליט – באסיפה הכללית על מועמדותו של מאן דהוא לקבל זכויות באדמות המדינה – ממילא נגזרת מאותה הסמכה החובה לנהוג בהתאם לכללי ההגינות ותום הלב הנדרשים בתחום המשפט הציבורי – וביניהם חובת מתן הזדמנות למבקש לטעון טענותיו וחובת הנמקה”.

ז3. נטילת הסמכות מהאגודה השיתופית והעברתה לגופים חיצוניים

פס”ד שעורר הד ציבורי נרחב, קעדאן נ’ ממ”י קבע ביהמ”ש העליון כי:

“חובתה של המדינה לנהוג בשוויון בהקצאת זכויות במקרקעין מופרת גם אם המדינה מעבירה מקרקעין לגוף שלישי, אשר מצידו מפלה בהקצאת מקרקעין על בסיס של דת או לאום. המדינה אינה יכולה להשתחרר מחובתה החוקית לנהוג בשוויון בהקצאת זכויות במקרקעין, ע”י שימוש בגוף שלישי הנוקט מדיניות מפלה. את שהמדינה אינה רשאית לעשות במישרין אין היא רשאית לעשות בעקיפין.”

פס”ד קעדאן הוביל את מועצת ממ”י להחלטות 1015 ו-1064. החלטות אלו חלות על יישוב קהילתי קטן ועל יישוב חקלאי (לא על נחלות), ולפיהן נקבעו מספר עקרונות המגבילים את מוסדות האגודה בשיקולי הקבלה לחברות באגודה:
קביעת הקריטריונים מראש, כולל נושא ההתאמה החברתית אשר נבחן באמצעות מכון מקצועי חיצוני.
ביישוב קהילתי וועדת קבלה הינה גוף חיצוני; ביישוב חקלאי וועדת הקבלה הינה לפי החלטת מוסדות האגודה .
זכות ערעור חיצונית.

 חובת הנמקת החלטת ועדת קבלה
האגודות השיתופיות, מעצם מהותן, חוסות בצילו של המשפט הפרטי. ברם, בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי מגמה בבתי המשפט אשר מבקשים להחיל עקרונות שונים מתחום המשפט הציבורי על האגודות השיתופיות.

לפני סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט גדעון גינת, נידון לאחרונה מקרה לפיו שני בני זוג רכשו משק בכפר ביאליק. לאחר רכישה זו פנו הרוכשים לאגודת הכפר בבקשה להתקבל לחברות באגודה, שכן תנאי לרכישת הזכויות בנחלה הוא קבלתם לאגודה בהתאם לתקנונה. יצוין כי בתקנון האגודה אין הוראה כי על מינהלת האגודה, המשמשת כוועדת הקבלה, לנמק את החלטותיה. בנוסף, במסמך הבקשה להתקבל לחברות באגודה עליו חתמו בני הזוג, נאמר במפורש כי ההחלטה בבקשתם תינתן ללא הנמקה.

מינהלת האגודה דחתה את בקשת בני הזוג להתקבל לאגודה, והם עתרו לביהמ”ש לביטול ההחלטה בגין היותה בלתי מנומקת – מה שמונע מהם, לטענתם, אפשרות ערעור ותקיפת ההחלטה בפני האסיפה הכללית, זכות המוקנית להם לפי תקנון האגודה.

על אף שבתי המשפט מייחסים חשיבות רבה להנמקת החלטות מוסדות האגודה בכלל והחלטות הנוגעות לסירוב קבלת חבר בפרט, בשל חשיבות ההחלטה והנזק שהיא עלולה לגרום לפרט, בפועל בתי המשפט נמנעו משך שנים מלהפעיל ביקורת שיפוטית על אי הנמקת החלטת מוסדות האגודה לדחות מועמד המבקש להתקבל לאגודה.

ניצן ראשון לשינוי במגמה זו היה פסק דין בעניין אבנר בן דור נ’ עין איילה, שם בקשת המועמד להתקבל לחברות באגודה התקבלה ע”י ועד האגודה אך נדחתה ע”י האסיפה הכללית שהיא “הפוסק האחרון” בעניין. ביהמ”ש המחוזי קבע כי כדי לבדוק אם ההחלטה התקבלה בתום לב, חייבת האסיפה הכללית לפרט את נימוקיה, ומשלא עשתה כן, ביטל ביהמ”ש את החלטתה.

אפשר להעיר על פסק דין זה כי דווקא ממוסד כמו האסיפה הכללית, שהינו פורום רחב בו יש מגוון דעות, מצופה פחות לנמק את החלטתו ולו מן הבחינה הפרקטית, זאת לעומת החלטת ועד האגודה שהינו גוף מצומצם. עמד על כך כבוד השופט ביין בפרשת כפר האומנים נ’ וג’יה אלקרא:

“במקרה הנדון בהיעדר כל קריטריונים בתקנות לקבלתו או דחייתו של ‘אחר’, יש מקום לקיומה של חובת הנמקה לפחות מצד ועד ההנהלה שהוא גוף מצומצם ויכול להגיע לקונצנזוס באשר לנימוקיו. מן הצד השני, אין מקום לקיומה של חובת הנמקה כשמדובר בגוף נרחב כמו אסיפה כללית”

עם קשר לביקורת זו או ללא קשר אליה, פסק הדין בעניין עין איילה בוטל בבית המשפט העליון בהסכמת הצדדים, ונקבע כי הליכי הקבלה יחלו מחדש תוך התחייבות כי הוועד ינהל פרוטוקול של דיוניו, אך החלטתו בסיומם אינה חייבת להיות מנומקת; באופן דומה יתנהל פרוטוקול אנונימי בדיון האסיפה הכללית בהחלטת הועד, במידה וזה החליט לקבל את המועמד לאגודה, וגם החלטת האסיפה הכללית תהיה פטורה מהנמקה.

בענייננו, השופט גינת מצטט ארוכות מתוך פסק דינה של השופטת יהודית צור שניתן בביהמ”ש המחוזי בירושלים שעסק במקרה דומה:

“האגודה טוענת כי מאחר והיא גוף פרטי יש להחיל עליה רק את עקרונות המשפט הפרטי. לטענתה, על פי התקנון, החלטת הוועד כי אינו רוצה במבקשים הינה סוף פסוק והוועד כלל אינו צריך לנמק את סירובו. טיעונים אלה יש לדחות. אכן, האגודה השיתופית הינה גוף המאוגד במסגרת המשפט הפרטי, אולם אין משמעות הדבר כי גוף זה פטור מביקורת שיפוטית. על אגודה שיתופית ניתן ליישם את עקרונות הביקורת מתחום המשפט הפרטי בדיני חוזים כגון עקרון תקנת הציבור, תום הלב, כללי הגינות, הגנה על זכויות יסוד, סבירות וכללי הצדק הטבעי…
…חובתו של גוף לנמק את החלטותיו הוא אחד מכללי הצדק הטבעי והוא מהווה מרכיב חשוב – לפעמים בלתו אין – ביכולתו של הפרט להתמודד עם ההחלטה, להבין את הבסיס לה ובמקרה הצורך לתקוף אותה, לערער עליה ולנסות לשנותה”

לפיכך קבע השופט גינת כי החלטת וועדת הקבלה של כפר ביאליק, הדוחה את מועמדות הזוג ללא הנמקה תהיה בטלה, והוא החזיר את הדיון בבקשה למוסדות אגודת הכפר שידונו בה בשנית, והפעם תוך נימוק החלטתם.

השופט מצא לנכון להעיר כי צירוף הנמקה להחלטה אינה מיועדת אך לפטור את האגודה מחובת ההנמקה ובכך להשתיק את המועמד מן הבחינה הפרוצדוראלית, אלא היא צריכה לבטא, הלכה למעשה, את הנימוקים האמיתיים שעמדו ביסוד ההחלטה.

לסיכום: הגם שהדעה הרווחת בעבר היתה כי אין צורך לנמק את ההחלטה בדבר דחיית קבלת מועמד לשורות האגודה, שעה שנימוק ההחלטה עשוי היה לאפשר תקיפה רחבה של ההחלטה, הרי שלדעתנו – לאור הפסיקה העדכנית – ראוי לשקול מחדש סוגיה זו.

בהתאם לתמורה שחלה בסוגיה ולמגמה הניכרת לאחרונה בפסיקה, לעניות דעתנו, ככל שעמדת האגודה בדבר אי קבלת המועמד מתבססת על חוו”ד חיצונית שנערכה ע”י מכון הבודק מידת התאמת מועמד לחיי הקהילה ואשר מטילה ספק בדבר מידת התאמתו או ככל שהתרשמות חברי ועדת הקבלה מן המועמד אינה חיובית – טוב תעשינה האגודות אם תנמקנה ולו באופן כללי את השיקולים העיקריים שעמדו בבסיס ההחלטה לדחות את בקשת המועמד להתקבל לשורות האגודה. במקרה כזה, עשוי הדבר להפחית את התערבות בתי המשפט בהחלטות מוסדות האגודה, ולשמר את עצמאותה של האגודה והיותה גוף סוברני לו נתון שיקול דעת עצמאי בסוגיית הקבלה לשורות האגודה.

הכותב מתמחה בדיני אגודות שיתופיות.
ה”פ 81/08 חדד נ’ כפר ביאליק – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע”מ, 14.9.08.
ע”א 10419/03 תומר דוד ואח’ נ’ רמת הדר – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע”מ (לא פורסם).
ה.פ. (חי’) 179/00 אבנר בן דור נ’ עין איילה, מושב עובדים (לא פורסם).
ת.א. (חי’) 548/96 כפר האמנים, אגודה שיתופית בעין הוד בע”מ נ’ וג’יה אלקרא ואח’ פ”מ סא(2), 945.
בש”א (י-ם) 4121/06 יעקב אבורמד נ’ הריאל אגודה הדדית לשיכון בירושלים, 8/01/07.